החלטה בתיק בש"א 5196/07

1.         המבקשים, הם הנתבעים [והתובעים שכנגד] בת.א. 1513/07, עותרים לחייב את המשיב (התובע והנתבע שכנגד) בהפקדת ערובה להבטחת כיסוי הוצאותיהם, לרבות הכספים שהוציאו לצורך ניהול ההליך עד כה, וזאת לנוכח סיכויי התביעה הנמוכים ומצבו הכלכלי הרעוע של המשיב - היה ותידחה התביעה שהוגשה נגדם.

2.         תחילתם של ההליכים בתובענה שהגיש המשיב כנגד המבקשים, במסגרת ת.א. 1513/07, לתשלום סך של 400,000 ש"ח, בטענה כי כתוצאה מהפרת הסכם השותפות, שהביאה לפירוקה של השותפות נאלץ המשיב לשאת בתשלום לספקים, לעובדים, וצבר חובות כבדים כלפי אחרים.

3.         המבקשים טוענים כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה לאור מצבו הכלכלי הרעוע  ולאור כך שלא היה בידו לשלם אף את שכר טרחתו של הבורר בסך של 3,500 ש"ח, ובעקבות כך הפסיק הבורר את הבוררות. 

נטען עוד, כי בשל כך שהמשיב לא שילם את שכר טרחתו של הבורר (בסך של 3,500 ש"ח) הוא מנוע מלפנות לבורר ולקבל את המסמכים שהוא זקוק להם, לצורך יצירת תשתית ראייתית לתביעתו.

המבקשים טוענים כי התנהלותו של המשיב עד כה, גרמה להם להוצאות עצומות, וכי  אף המשיב העיד בבית המשפט כי אינו יכל לשאת בהוצאות מומחה מקצועי מטעמו,  מביא להנחה כי מדובר במשיב, אשר ספק רב אם ניתן יהיה לגבות ממנו את הוצאות ניהול ההליך המשפטי בסופו, לאור מצבו הרעוע.

4.         המשיב הגיש תגובה לבקשה, בה התנגד לה, וטען כי המבקשים לא צירפו כל מסמך, תצהיר או בדל ראיה להוכחת טענתם כי מצבו הכלכלי רעוע, וכי לא די במצב כלכלי בלבד, כדי לחייב תובע בהפקדת ערובה, וכן כי המבקשים לא העלו בבקשתם כי סיכוי התובענה קלושים, אלא נראה מתוך כתבי הטענות כי המבקשים מנסים להתחמק בכל דרך אפשרית מבירור וביצוע התחשבנות עם המשיב.

המשיב טוען כי הינו אזרח ותושב ישראל, אינו תאגיד, ולא הסתיר את כתובתו הקבועה, וכי אין כל חשש כי יעזוב את הארץ, לפיכך - אין נסיבות מיוחדות לחיובו בהפקדת ערובה, ואם ביהמ"ש יעתר לבקשה - יהיה בכך כדי לחסום את המשיב מבירור תביעתו ופגיעה ממשית בקניינו.

5.         חיוב תובע בהפקדת ערובה, עפ"י תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, נעשה במתינות, על מנת שלא להכביד יתר על המידה על מגיש התובענה ושלא לחסום דרכם של מוגבלים באמצעים מקבלת יומם בביהמ"ש.

6.         מתוך המצוי בפני [ואף נראה כי המשיב אינו חולק על כך], אכן עולה שמצבו הכלכלי של המשיב איננו טוב, ואף לכשנשאל בדיון שהתקיים ביום 29.10.07 אם הוא מוכן להפקיד כספים עבור עלות הכנת חוות דעת השיב שאינו יודע להשיב לשאלה, וקבעתי עוד בהחלטתי, מאותו היום, שנראה שהתובע לא מקדם ההליכים בענייננו, לאחר שהתרשמתי כי מדובר בסכסוך חשבונאי מורכב ומסובך, המחייב בדיקה של מאות מסמכים אשר בחלקם נמצאים אצל הבורר מר דניאל שוורץ, אשר מסרב להעבירם למשיב, בשל כך  שהמשיב לא שילם את שכרו. לפיכך, המסקנה, כי יתכן ובמידה ותידחה התובענה יתקשה המשיב לשלם ההוצאות שיפסקו נגדו - הינה מסקנה אפשרית והגיונית.

אולם, מאידך, אם תיעתר הבקשה, ויחויב המשיב בהפקדת הערובה המבוקשת בסך 100,000 ש"ח, כתנאי להמשך ההליכים, הרי שיהא בכך כדי לנעול את שערי בית המשפט בפניו. מעמדה של זכות זו של הגישה לערכאות נקבע זה מכבר בפסיקה וקיבל משנה תוקף עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם, ראו למשל ע"א 733/95 ארפל אלומיניום נ' קליל,  פ"ד  נא(3) 577, 629, וכן  רע"א  3899/04 מדינת ישראל נ' שמואל אבן זוהר ואח', תק-על 2006(2), 836 ,עמ' 844 ואזכוריו).

            ההלכה היא שאין מכבידים על תובע למצות את זכותו בבית המשפט רק משום שאין ידו משגת להפקיד הוצאותהמשפט (ראו רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650א). באיזון המתבקש בין זכות התובע לגישהלערכאות, לזכות הנתבעת שלא יגרמו לה נזקים כספיים באם תדחה התביעה נגדה:- "רשאי בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו גם את סיכוייו של התובע להצליח  בתביעתו, אלא שהדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת" (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות  תקשורת בע"מ ו-4 אח', תק-על 2001(2), 537).

7.         לאור האמור, יש לבחון את הנטען באשר לסיכויי התביעה.

            לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת יתר כתבי בי- דין, הגעתי למסקנה, מצד אחד, כי סיכוי תביעתו של המשיב אינם כה קלושים עד כי יצדיקו חיובו בהפקדת סכומי כסף במזומן, רק בשל עוניו.

מצד שני- עד לעת הזו המשיב לא הציג חוות דעת מקצועית או מסמכים אחרים שיש בהם להראות אפשרות ממשית להצליח בהוכחת תביעתו. אין זה סוד שהמשיב מתקשה להשיג את המסמכים הדרושים לו להוכחת התביעה.

בהחלטה מיום 29.10.2007 קצבתי למשיב את המועד להגשת חוות דעת מקצועית מטעמו עד ליום 15.1.2008 ואולם חוות דעת כזו לא הוגשה עד למועד מתן החלטה זו. בהחלטה מיום 10.6.2006 הארכתי למשיב את המועד להגשת תצהירים ו/או חוות דעת מקצועית מטעמו לכל המאוחר עד ליום 01/09/08. אומנם מועד זה עדיין לא חלף, אך ביום 29/06/08 הגיש המשיב בקשה נוספת להאריך לו את המועד להגשת התצהירים עד לאחר שיקבל מסמכים נוספים מצדדים שלישיים, שאינם בעלי דין בתובענה, תוך שהמשיב מציין, כי "בהעדר המסמכים המבוקשים יהיה זה בלתי אפשרי לנהל הוכחות בתיק זה" (ראה בש"א 3183/08). בהערת אגב אני מציין, כי בהחלטה שנתתי עוד ביום 29/10/07 קצבתי את המועדים להגשת בקשות מקדמיות עד לסוף חודש נובמבר 2007 והבקשה הנ"ל הוגשה בחלוף כ-7 חודשים מהמועד שנקצב לכך.

8.         מבלי שניתן להתעלם מהקשיים העומדים למשיב בהוכחת תביעתו, הרי שלא מצאתי כי נשמטה הקרקע תחת תביעתו של המשיב וודאי שאין לומר כי סיכוייה כה קלושים ולא ניתן לקבוע בשלב זה שתביעת המשיב משוללת בסיס על כל רכיביה.

נראה כי בנסיבותיו של המשיב התוצאה של הטלת ערובה במזומן - תהיה חסימת דרכו של המשיב לביהמ"ש.

לאחר ששקלתי את סיכויי המשיב להצליח בתביעתו ולאחר שהבחנתי בקשיים העומדים בפני המשיב להוכחת תביעתו, מצאתי שהאיזון הראוי יהא בכך, שהמשיב יפקיד התחייבות עצמית וכן ערבות צד ג' (של ערב טוב, להנחת דעתו של המזכיר הראשי, שעובד במקום עבודה קבוע ושאין לו חובות בהוצאה לפועל) על סך 25,000 ש"ח, כל אחת, וזאת כערובה לתשלום כל הוצאותיהם של המבקשים.

9.         המשיב ישא בהוצאות הבקשה בסך של 1,200 ש"ח בתוספת מע"מ.